ישנה תורה שכולנו משתמשים בה , כל רגע ורגע אנו צריכים אותה , אבל לא כולנו מודעים לה בכלל.. 
השם של התורה הזו הוא תורת ההכרה.

תורת ההכרה ?!

 אז מהי בעצם תורת ההכרה? 
תורת ההכרה היא הדרך שלנו ללמוד, לחקור ובעיקר להכיר את הסובב אותנו.

הפרקטיקה שבדבר הוא הלמידה שלנו ע"י החושים שלנו , בעצם החוש רואה / מריח / שומע וכו'…

מעביר לנו נתונים לשכל וע"י כך אנו יכולים להגיע לידי רמת הכרה מסויימת בדבר שנמצא מולנו . 

בעצם הדרך שלנו לחשיפת האמת נעשית ע"י הנתונים שסופקו לנו מהחוש אל השכל ובכך אנו יכולים לחשוף את האמת והתכלית של הדבר הנמצא מולנו. 

כל דבר אשר קיים ויכול להיתפס בחוש נמצא בו שתי דברים – הוא עצמו כלומר הצורה שלו , הצבע שלו וכדומה והשני הוא הפנימיות שהוא חובה בתוכו את תכליתו, סיבת בנייתו, מהותו, שאלות של למה דווקא כך ולא אחרת וכו'  

תורת ההכרה היא דבר שמלווה אותנו כל חיינו , מיום בו נולדנו והגענו לעולם, והכרנו מציאות שאותה מעולם לא פגשנו! ועד היום שאנו מכירים בכל יום מחדש  את הנמצא מולנו ובכלל אנשים חדשים שעוד לא הכרנו, והפשוט ביותר הוא שאנו מחוייבים להשקיע בכלי הזה כדי שנוכל להכיר את האמת הנמצאת אל מול חושינו!

ויותר מכך אם ניקח את הדבר צעד קדימה נבין שגם ההצלחה שלנו תלויה בו
לדוגמה אדם שיש בידו כלי יקר אשר שווה מאות אלפי שקלים,
אם אותו אדם יעשה את אותו הכלי למאפרה הרי וודאי יקרא הוא טיפש!
כיוון שלקח דבר יקר ערך והפך אותו לדבר זול ולא חשוב
ואיך יוכל אדם שכזה להצליח בחייו ולמלא את כל שאיפותיו?!
וכמה פעמים זה קורה לנו בחיינו?
אשר ניקח משהו ולא נכיר אותו באמת? רוצים דוגמה – את עצמנו? מי באמת מכיר את עצמו? מי באמת יודע מה נכון לו? לאן הוא צריך לשאוף ואיך הוא צריך ליישם?

אבל רגע בני אדם אין להם שום קשר לתורת ההכרה שהרי אנחנו לא חפץ!
לא ניתן להבין ולהכיר את תוכן האדם ומאפייני נפשו ללא הרצון שלנו לשתף אותם!